העמותה הישראלית לבריאות הנפש של התינוק

השימוש במדיה במרחב הטיפולי / ניני חמיצר לובושיץ (תקציר הרצאה)


על הסדנא: בסדנא נדון בסוגיית השימוש במדיה במרחב הטיפולי, סוגיה שהינה מורכבת ושנויה במחלוקת. נדון בדילמה האם ואיך ניתן להיעזר במדיה בטיפול בילדים ונתמקד בשני היבטים חשובים – הסטינג ושפת הטיפול. בסדנא ישולבו דוגמאות קליניות.
על המרצה: גב' ניני חמיצר לובושיץ, פסיכולוגית קלינית מדריכה, מומחית לליקויי למידה ואבחון, עמיתה במכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו. מרכזת את המסלול ל"לימודי המשך מתקדמים לפסיכותרפיה ויניקוטיאנית בילדים ונוער" במרכז וינקוט בישראל. מעבירה סדנאות והרצאות בשירותי יעוץ, במרפאות לבריאות הנפש ובשפ"ח.

סיכום מהלך הסדנה

א.
הסוגיה על מקומם של המסכים למיניהם בשעה הטיפולית נידונה באמצעות שני היבטים הכרוכים בטיפול המהווים את התשתית שבה ניתן לשבץ את ההעמקה של הדיון: הסטינג הטיפולי והמשחק.
הסטינג הומשג דרך תפיסתו של גרין על המטריצה האקטיבית והעטיפה/ה"אריזה", (כאשר בטיפול בילדים, ההורים הם המחזיקים את העטיפה – לו"ז, חוזה, תשלום), ודרך תפיסתו של בלייק על הסטינג הפיזי והמנטלי, ומה הוא כולל ומכיל בחדר הטיפולים.
תוארה ההתייחסות של תיאורטיקנים רבים הגורסים כי בטיפול בילדים הגישה היא יותר אקטיבית וכי הקשר אינו מבוסס רק על העברה אלא גם על היבטים ממשיים והתערבויות שונות, שאינן רק מילוליות (HARTUP).
נידונה האמירה "כי פרוצדורות טיפוליות אינן דוגמטיות לכשעצמן אלא הן עקרונות טיפוליים רחבים וההפעלה ההרמונית שלהם היא שיוצרת את הסטינג".
המשחק תואר בקצרה דרך התפתחותו מתיאוריו של פרויד את נכדו והמשך בתפיסה הקליניאנית. הודגשו המטרות הרבות של המשחק (אם למנות כמה מהן: יצירתי, במרחב הפוטנציאלי- ויניקוט, כר להשלכות וביטוי לפנטזיות לא מודעות – קליין, חיזוק כוחות אגו ופיתוח מיומנויות– אנה פרויד ואריקסון, דחף להתפתחות – אקסליין) והמשך במרכיביו (חשיבה, עשייה, הנאה וגילוי, בעל חוקיות ועוד). כמו כן, דובר בקצרה על הפתולוגיה של המרחב הפוטנציאלי במשחק (מאמרה של לכמן).

ב.
הסוגיה לגבי מסכים ומקומם בטיפול נסבה סביב כמה נקודות מבט תוך מתן דוגמאות ממאמרים ומוויניטות שהמשתתפים הביאו:

  1. האם מדובר בדור שונה בעל שפה וחיווט שונה, שבו שפת המסכים מהווה כעין "חלב האם" או שמדובר בשינוי מדיום בלבד אבל ללא שינוי של העולם האינטראפסיכי. כלומר האם יש שינוי בדינמיקה הפנימית של הילד.
  2. הועלתה השאלה המשמעותית, האם "הכנסת" מסכים לחדר אסורה? במה היא שונה ממשחק אחר שילד מביא? למשל, בובה או דרקון צעצוע?
  3. האם מסכים הם משחק השלכתי ((play או משחק מובנה ((game. גם כמשחק השלכתי, המשחק במסכים מושתת על מאפיינים מיוחדים: לא מפעיל את הגוף והשפה ובד"כ יוצר שינוי מהיר בחיבור בין העולם החיצוני המציאותי לעולם הפנימי.
  4. אפשר לבחון את שאלת המסכים בדומה למשחק – למשל, האם השימוש במסך בשעה הטיפולית מהווה חסימה, הגנה, שקיעה במעין עולם אוטיסטי, או האם הוא הזמנה לקשר, ליצירתיות ואמצעי לעבודה על עולמו הפנימי של הילד?
  5. גם במסכים סוגים שונים של משחק משקפים צרכים שונים של ילדים שונים, או אותו משחק משקף צרכים שונים של אותו ילד (למשל, דוגמאות ממאמרים: אוזניות כחיבור או אוזניות לניתוק, איך שמיעת מוזיקה ביחד יצרה אט אט קשר ואפשרות לדיבור, או אפילו משחק משותף בפורנייט).
  6. דובר גם על סוגים שונים של מסכים בטיפול – מוזיקה, סמס בשעה, צפייה בנייד, משחקי מחשב לצד התייחסות למקומו של המטפל.

ולסיכום, ציטוט מאחד המאמרים: השאלה אינה אם יש לאסור או לאפשר "משחק" במסכים אלא השאלה החשובה היא "לָמה" הילד מביא את המסך לתוך הטיפול "וּלְמה"; כלומר מה הצורך שלו ומה הבקשה והתקווה שלו (שלא תמיד גלויות ומודעות)?