"נא לכבות טלפונים" – השלכות של שימוש אמהי בטלפון חכם על האינטראקציה אם ילד / יעל לדרר וד"ר קטי בורודקין (תקציר הרצאה)

תקציר ההרצאה: הטלפונים החכמים נעשו חלק מרכזי מחיינו. עם זאת, המחקר בתחום השפעתם על פעוטות דל ביותר. ממצאים ראשוניים מראים כי שימוש אימהי בטלפון חכם מקושר לאינטראקציה מילולית ולא מילולית פחותה עם הילד, מפריע בתהליכי רכישת אוצר מילים חדש, ומשפיע לרעה על השגי הילד בפעילות גופנית. בהרצאה יוצג מחקר מעבדה חדשני בהנחיית ד"ר קטי בורודקין שבא לבדוק בצורה מבוקרת את ההשפעות של שימוש אימהי בטלפון חכם על האינטראקציה בין אימהות לילדיהן. במסגרת המחקר הוזמנו אימהות ופעוטות בגילאים 24-36 חודשים לפעילות משותפת במעבדה והאימהות הונחו לעסוק בפעילויות שונות בנוכחות ועם הפעוטות, כולל התעסקות בטלפון החכם. בהרצאה יוצגו ממצאי המחקר באשר לאיכות האינטראקציה אם-ילד כפונקציה של השימוש בטלפון החכם ויידונו ההשלכות התפתחותיות של ממצאים אלו.
על המרצה: גב' יעל לדרר, קלינאית תקשורת התפתחותית, בעלת קליניקה פרטית בכפר סבא

רקע תאורטי
אנו נמצאים באיבו של הניסוי החברתי הגדול בעולם – כניסה מהירה ואינטנסיבית של מכשירים "חכמים" אשר נוכחים אתנו לאורך כל היום ובכל פעילותינו. לצד הרווחים שהטלפון מספק לנו, לשימוש בו יש השלכות על התפקוד שלנו בכלל, ועל התקשורת הבין אישית בפרט, כולל בין הורים לילדים.
אינטראקציה רגישה ואיכותית בין פעוט למטפל שלו בגיל הרך היא חיונית להתפתחות השפתית, הרגשית ועוד ולכן פגיעה באיכות וכמות האינטראקציה עלולה להתבטא בפגיעה התפתחותית (National Institute of Child Health and Human Development Early Child Care Research Network, 2003). ישנה חשיבות גבוהה הן לתשומה הלשונית שמקבל הילד והן לאינטראקטיביות בין ההורה והילד. הוכחות לחשיבות הכמות והאיכות אנו מוצאים במחקר האורך המפורסם של Hart & Risley (1995) בו עקבו אחרי ילדים ממיצב סוציו אקונומי גבוה ונמוך. נמצא כי הילדים במיצב סוציואקונומי נמוך עד גיל 3 נחשפים לשלושים מיליון פחות מילים מחבריהם מהמיצבים הגבוהים. כמו כן איכות התשומה היא נמוכה יותר (פחות הרחבות, יותר שאלות סגורות והוראות ועוד). התוצאות לא מאחרות לבוא בדמות פערים בהתפתחות השפה כבר בגיל 3, קצב גדילת אוצר מלים איטי יותר ובגיל 9 מוצאים פערים קוגניטיביים.
הוכחות לחשיבותה של האינטראקטיביות מוצאים במחקרים המודדים את כמות התורות, ה"פינג-פונגים" בין ההורים לילדים. נמצא כי ילדים החשופים ליותר תורות כאלה בשיחה מראים התפתחות שפה טובה יותר (Hirsh-Pasek et al., 2015) וכן יותר פעילות במוח באיזורי שפה בזמן הקראת סיפור (Romeo et al., 2018). כלומר, ניתול טוב יותר של הזדמנויות ללמוד שפה.
איכות האינטראקטיביות באה לידי ביטוי בין היתר באמצעות המונח "היענות אמהית" (Maternal responsiveness) אשר מוגדר כתגובה אמהית מותאמת לפעולה כלשהי שעשה הילד. היענות צריכה להיות מותאמת בשני המימדים: היא צריכה להיות מיידית (מימד טמפורלי) ועניינית (מימד התוכן). (Mcgillion et al., 2013). בזמן אמת – היענות אמהית טובה מגרה את הילד לחקור ולשחק, הילד מראה יותר אפקט חיובי ועוד (Source and Emade, 1981). בטווח הרחוק – היענות אמהית מנבאת התפתחות. למשל היענות אמהית להפקות ווקליות של הילד בגיל 13 חודשים ניבאו את התפתחות השפה והדיבור בגיל 20 חודשים, והיענות אמהית למשחק של הילד ניבאו את התפתחות המשחק של הילד (Tamis Lemond et al., 1996).
פעוטות רגישים מאוד לירידה בהיענות האמהית, כפי שניתן ללמוד מהפרדיגמה הקלאסית "Still face" (Henning & Striano, 2011) ומנסים להחזיר את המטפל לאינטראקציה. כשתינוק מקבל לאורך זמן היענות שאינה טיפיקלית, הדבר יבוא לידי ביטוי בסיכון גבוה יותר ללקות שפה ועוד (Beebe et al., 2011).
מחקרה של Kuhl (2007) מוכיח את תרומתה של האינטראקציה ללמידה כאשר חשפה פעוטות אמריקאים למנדרינית באמצעות אינטראקציה עם אדם חי לעומת למידה מוידאו מוקלט מראש. פעוטות שנחשפו באמצעות אינרטאקציה למדו להבחין בין הפונמות המנדריניות כמו פעוטות החשופים מלידה, לעומת אלו שנחשפו באמצעות וידאו שלא רכשו יכולת אבחנה. אבל המסך הוא לא מה שמפריע: Roseberry, Hirsh-Pasek & Golinkoff (2014) לימדו ילדים מלים חדשות באמצעות אינטראקציה ב"סקייפ" והילדים הצליחו ללמוד כמו ילדים שניהלו אינטראקציות עם אדם נוסף בחדר. כלומר, זה לא המסך שמפריע, אלא היעדר אינטראקטיביות.
נשאלת השאלה האם פעוט שנמצא עם מטפל נוכח-נפקד מקבל את האיכות והכמות של האינטראקציה והתשומה שהוא זקוק לה.
בשנים האחרונות אנו עדים לכניסה מהירה ואינטנסיבית של טכנולוגיה, טלפונים חכמים, אשר משנה את התפקוד היומיומי שלנו. משתמשים רבים מדווחים על סימפטומים של התמכרות, כולל מחשבות טורדניות, צלצולי פאנטום, דחף לבדוק הודעות ועוד (ראה למשל Lee, Chang, Lin and Cheng, 2014). בתצפית שדה נמצא כי מבוגרים בודקים את הנייד שלהם כל 3-5 דקות אפילו שהוא לא צלצל כלל (Misra & Genevie, 2013). להפרעות האלו מחיר קוגניטיבי: לדוגמא, בהדמיה של כביש משתמשים "נדרסו" (Banducci et al., 2016), נצפתה פגיעה בתפקוד כבר עם שמיעת צליל כניסת הודעה חדשה גם ללא קריאה שלה (Stothart, Mitchum & Yehnert, 2015) וירידה בתפקוד כבר עם נוכחות הטלפון בחדר, בלי הבדל מובהק אם הטלפון הונח על השולחן או בתוך התיק (Ward, Duke, Gneezy, and Bos, 2017). אנשים המכורים יותר לנייד הרוויחו יותר מהרחקתו..
מלבד הפגיעה בהיבטים קוגניטיביים, שימוש בטלפון פוגע גם באינטראקציה: שימוש בטלפון בהקשר חברתי מסמן "נא לא להפריע", מה שאני עושה בנייד חשוב ומעניין יותר ממה שקורה בחדר (Nakamura, 2015). כאשר הטלפון הונח על השולחן בשיחה בין נבדקים, הם דיווחו על פחות תחושת אמפתיה ועומק בשיחה (Misra et al., 2014).
השפעת הטכנולוגיה על ילדים
ילדים מושפעים מכניסת הטכנולוגיה לחיינו בשני מובנים: הראשון הוא כאשר הם משתמשים באופן ישיר בטכנולוגיה (צופים בטלויזיה, משחקים בטלפון של ההורים, בטאבלט וכו'), והשני הוא כאשר המבוגרים שסביבם, אלו שאמורים לספק להם אינטראקציה מגרה ואיכותית, מוסחים כל כך מהשימוש במכשירים אלו.
לגבי שימוש ישיר, ישנה ספרות עשירה ועקבית החוקרת השפעות התפתחותיות. רוב הספרות אמנם מתמקדת בטלויזיה, אך ספרות על טאבלט ומסכי מגע אחרים קיימת אף היא. ישנם גורמים רבים המשנים את ההשפעות ההתפתחותיות שיש למסך (גיל התחלת חשיפה, משך חשיפה ביום, האם יש תיווך הורי בצפייה וכן לאיכות התוכן יש חשיבות גבוהה), אך בכל מקרה מוצאים קשר בין חשיפה אינטנסיבית ומוקדמת להתפתחות השפה, הקוגניציה, התפתחות רגשית, תפקודים ניהוליים, יכולות ויסות, אוריינות והישגים אקדמיים, התפתחות מוטורית ועוד. ישנו קשר קורלטיבי בין שימוש במסך להפרעות קשב אך לא הוכח קשר סיבתי. ולמרות הבטחות של גורמים מסחריים לא נראה כי פעוטות יכולים ללמוד ממסך כמו מאינטראקציה מאדם חי, אם בכלל הם יכולים ללמוד משהו אותו הם יכולים להכליל מהמסך הדו מימדי לעולם האמיתי (ראה למשל סקירת ספרות Radesky, 2015).
לגבי "שימוש פסיבי" של ילדים במדיה, כלומר שימוש של ההורים בנוכחות הילדים, נעשה מעט מחקר ורובו על טלויזיה. הורים מדווחים על שימוש רב ויומיומי ליד הילדים (Kaiser Family Foundation, 2006), לצד עמדות שליליות על שימוש כזה (Hinieker et al., 2017).. גם הילדים מרגישים כי הם "אינם חשובים" כאשר הוריהם משתמשים בטלפון (AVG Technologies, 2015). נמצא קשר בין הפרעות טכנולוגיות לבין הפרעות התנהגות והפרעות רגשיות של הילדים (McDaniel & Radesky, 2018).
בסדרת מחקרים על השפעתה של טלויזיה ברקע נמצא כי טלויזיה ברקע משפיעה לרעה על האינטראקציה (ההורה יוזם פחות ומעורב פחות), על התשומה הלשונית (Child Directed Speech) (פחות מכוון מילים, מבעים קצרים יותר), וכן על המשחק של הילד (המשחק מקוטע מאוד) (Setliff & Courage, 2011; Pempek, Kirkorian & Anderson, 2014; Schmidt et al., 2008; Kirkorian, Pempek, Murphy, Schmidt & Anderson, 2009;). לא מפליא, אם כן, שישנו קשר בין מספר השעות המדווח שהטלויזיה דלוקה ביומיום בבית לבין איחור בהתפתחות השפה והדיבור (Huddon, 2013).
טלפונים חכמים
לגבי טלפונים חכמים נערכו עד היום בעיקר מחקרי שדה בגן שעשועים, בזמן האכלה בבית ובמסעדות מזון מהיר. במחקרים אלו שימוש הורי בטלפון חכם נמצא מקושר להפחתה באינטראקציה מילולית ולא מילולית ולירידה בהיענות ההורית (Radensky et al., 2014; Radesky et al., 2015; Hiniker, 2015). מחקר ראשון המרמז על השפעות התפתחותיות אפשריות מצא כי הפרעה באינטראקציה בדמות של שיחה נכנסת הקשתה לילדים לרכוש אוצר מלים לעומת אינטראקציה ללא הפרעות (Rees et al., 2017). רמזים ראשונים להשפעה של שימוש אמהי על התקשרות ניתן למצוא באדפטציה למחקר Still-Face בו נתנו לאמהות לקרוא בטלפון החכם שלהן (במקום ההנחיה במחקר המקורי להיות "לא תגובתיות") ונמצא כי התינוקות הגיבו דומה למחקר Still Face המקורי: יותר אפקט שלילי ופחות אפקט חיובי. ממצא מעניין הוא שככל שהאם דיווחה על יותר שימוש בטלפון החכם כך נטה הילד פחות לחקור את החדר בשלב המשחק החופשי (Myruski et al., 2017). במחקר אחר נמצא כי ילדים (בגיל 3-8 שנים) רצו לאט יותר ונפלו יותר כאשר הורים השתמשו בטלפון החכם לעומת כאשר ההורים צפו בהם במשחק בייסבול (Stupica, 2016).
המחקר הנוכחי
המחקר הנוכחי בא לבדוק בצורה מבוקרת את ההשפעות של שימוש אמהי בטלפון חכם על האינטראקציה בין האם לילדה. סוג הפעילות של האם יצר הבדלים כמותיים ואיכותיים באינטראקציה: כאשר האם קראה (בטלפון או במגזין) היו פחות מבעים ומשכם היה קצר יותר לעומת כשהאם היתה פנויה. קריאה בטלפון גררה אתה יותר כשלונות בהיענות לעומת קריאת מגזין. בנוכחות מדיה דיגיטלית הופיעו פחות הרחבות וכן יותר כשלונות לכוונות תקשורתיות המחייבות סגירת מעגל (כמו שאלות ובקשות). בקריאה בטלפון החכם האם סיפקה פחות תגובות לפעולות לא מילוליות שעשה הילד.
גם קריאה במגזין גררה אתה פגיעה משמעותית באינטראקציה, אך קריאה במדיה מודפסת אינה מהווה איום התפתחותי על הילדים כיוון שזו פעולה שאמהות ממעטות לעשות אותה בנוכחות ילדיהן (במדגם שלנו – רק אם אחת דיווחה שהיא "כלל לא" משתמשת בטלפון החכם בנוכחות ילדה, לעומת 38 אמהות מתוך 40 ש"כלל לא" קוראות מגזין או ספר בנוכחות ילדן).
דיון
בבתים רוויים במדיה בשימוש הורי הילדים נראה כי הילדים מקבלים מודל שפתי ותקשורתי ירוד מבחינה כמותית ואיכותית. אם הדבר קורה לאורך זמן, למודל הירוד הזה עשויה להיות השפעה על התפתחות הילד. הדבר נכון לגבי ילדים בעלי התפתחות תקינה, אך נכון שבעתיים כשמדובר בילדים בעלי סיכון התפתחותי כלשהו, מסיבה אורגנית או סביבתית, הזקוקים עוד יותר לקבל מודל שפתי ותקשורתי עשיר ואיכותי על מנת לרכוש שפה ותקשורת. לצערנו נראה שדווקא הורים של ילדים אלו נמשכים יותר לשימוש במסך, כפי שעולה ממחקר שנעשה בהתפתחות הילד של מכבי, אשר מצא כי הורים לילדים שבסופו של דבר קיבלו אבחנה של לקות תקשורתית נטו יותר להשתמש בטלפון החכם בחדר ההמתנה (Davidovitch et al., 2018).
חשיבותו של המחקר הזה ומחקרים נוספים בתחום נוגעת לאוכלוסיית המטפלים, ההורים וכן למחוקק.
לגבי המחוקק ורשויות האמונות על בריאות והתפתחות הילד – מחקרים כמו המחקר הזה מהווים בסיס לניסוח נייר עמדה. מוסדות לבריאות הילד צריכים לעודד תקשורת בין הורים לילדים שאינה מבוססת מסך, לדוגמא בחדר המתנה. יש להוציא אמירה ברורה וחד משמעית גם לגבי שימוש של גננות ומטפלות בטלפון החכם בשעות העבודה. כמו כן, במדינות מסוימות יש חקיקה על איסור שליחת מיילים ממקום העבודה לאחר שעות העבודה. חקיקה כזאת יכולה להפחית צורך להיות זמין כל הזמן על חשבון הזמן עם הילדים.
לגבי המטפלים – האם התמונה הקלינית שמציגים ילדים המגיעים לקליניקה קשורה גם למודל שהם מקבלים בבית? חשוב להכניס לאנמנזה מידע לגבי שימוש ישיר ועקיף במדיה. כדאי להתבונן גם בשימוש ההורי במדיה בחדר. יש להציג עמדה ברורה בנושא, רעיונות להדרכה – בהמשך.
לגבי ההורים – לא ברור האם הדרכה יכולה לחלחל ולהשפיע, היות והמכשירים ממכרים מאוד. גם בכביש הסכנה של הצצה בטלפון בעת נהיגה ברורה ומבהילה, ועדיין נהגים רבים מתפתים וקוראים ועונים להודעות בזמן נהיגה. אז האם הדרכה לגבי שימוש יכולה להועיל? Hiniker et al., 2015 ראיינו הורים לגבי עמדותיהם על שימוש בטלפון החכם בנוכחות הילדים ומיינו אותם ל-3 קבוצות: קבוצה אחת של הורים (28%) משתמשים הרבה בנוכחות הילדים ולא רואים בכך שום בעיה, כל עוד הילד לא בסכנת פציעה. קבוצה גדולה אחרת (44%) מבינים ששימוש כזה הוא בעייתי אך הם מתקשים להשתמש פחות. קבוצה נוספת (28%) משתמשים מעט ושלמים עם כך. כך שהמלצות המחקר יכולות לגעת בעיקר בקבוצה הראשונה, בתקווה שיצליח לעשות שינוי עמדות לכך שגם אם גופו של הילד אינו בסכנה, התפתחותו –כן.
איזה הדרכה כדאי לתת?
1. לקבל את הילדים ולהיפרד מהילדים בלי הטלפון ביד. שיקבלו חיוך, קשר עין והתעניינות אמיתית בשלומם.
2. כשהילד פונה בזמן שימוש בטלפון, להוריד את הטלפון ולענות לילד עם שימוש בקשר עין.
3. שתפו את הילדים, כשזה מתאים, במה שאתם עושים בטלפון וצרו שיחה סביב זה. כשלא מתאים לשתף את הילד, לפחות ספרו לו למה כרגע אינכם יכולים לענות לו והוא צריך להמתין ("אני רק כותבת משהו לאבא ותיכף אני מקשיבה לך").
4. הורידו את ההתראות בטלפון (התראות על קבלת מייל, הודעת טקסט, ווצאפ…). הסירו הסחות מכם ומהילדים.
5. הרחיקו את הטלפון לפעמים כשאתם רוצים באמת להיות עם הילדים. השאירו באוטו, בקופסא ייעודית בבית, בחדר אחר….
6. צרו זמנים "סטריליים" ממדיה: ארוחות, אמבטיה, כשהולכים וחוזרים מהגן, השכבה לישון ועוד.
מגבלות המחקר ומחקרי המשך:
יש צורך לחקור השפעות ממש על ההתפתחות – האם קיימים הבדלים התפתחותיים בקרב ילדים לאמהות מכורות למדיה לעומת ילדים לאמהות שאינן מכורות?
המטלה במחקר שלנו היתה קריאה שוטפת של טקסטים אך ייתכן שעם מטלה יותר אינטראקטיבית, כמו טקסטינג, היינו משיגים תוצאות אפילו מובהקות יותר. כמו כן, לא ברור האם ניתן להכליל את תוצאות המחקר גם למיצבים נמוכים יותר, וגם על אבות.
לסיכום
מצאנו שכשהאם קוראת בטלפון החכם מתרחשת פגיעה באינטראקציה, כמותית ואיכותית. פגיעה כזו, אם היא מתרחשת לעתים קרובות עלולה לגרור אתה איחור בהתפתחות השפה, הדיבור, הקוגניציה והפרעות רגשיות. צריך ללמוד להשתמש במכיר מבלי שהוא ישתמש בנו.